משרפות האשפה החדישות של דנמרק מעלות את שאיפות האקלים שלה בעשן. לדנמרק יש התמכרות לאשפה. המדינה תלויה בשריפת כמויות עצומות של אשפה כדי לייצר חשמל, תוך שימוש במשרפות יעילות ביותר המקרצות את הגורמים המזהמים הגזיים ביותר. הצרה היא שזה לא מייצר מספיק אשפה כדי להניע את המפעלים שלה.
דנמרק היא מבערת הפסולת המובילה באירופה. שריפה מהווה כחמישית מהחימום המרחבי, כ-5% מהחשמל שלה. אבל מה שלפני כמה שנים נראה כמו דרך חכמה להתמודד עם זבל הפך כעת לבעיה."כיום אנו מייבאים פסולת עם תכולת פלסטיק גבוהה על מנת [לנצל את עודף] הקיבולת במתקני השרפה, וכתוצאה מכך פליטת CO2 גוברת כתוצאה מכך" – דן יורגנסן, שר האקלים של דנמרק.
סוגיה אחת היא שהמשרפות שורפות הרבה יותר פסולת מאשר הדנים מסדרים יותר ויותר. לדנמרק 23 משרפות המסוגלות לשרוף 3.8 מיליון טון פסולת בשנה. אבל המדינה צריכה לאסוף עוד ועוד זבל מחו"ל." היא ייבאה כמעט מיליון טון בשנת 2018, בעיקר מבריטניה וגרמניה.
זה לא מסתדר עם מטרות האקלים של קופנהגן; דנמרק רוצה לצמצם את פליטת גזי החממה שלה ל -70% מתחת לרמות 1990, בעשור הקרוב על פי חוק אקלים שאומץ בשנה שעברה. כתוצאה מכך, בכוונת דנמרק לצמצם את כושר השריפה שלה ב -30% בעשור הקרוב במסגרת הסכם לבנייה מחדש של ניהול הפסולת במדינה. כדי להפחית קיבולת יתר, יהיה על דנמרק לסגור שבעה משרפות. העסקה כוללת גם תוכניות להכנסת מערכת מיחזור עם 10 זרמי פסולת שונים (זכוכית, נייר, טקסטיל וכו ') ולצמצם את כמות האשפה שהיא מייבאת.
"תהליך שריפת האשפה מזהם מטבעו- אתה יכול לשים פקדי זיהום חדישים ביותר על משרפה, אבל זה לא הופך את המתקן לנקי", אמר ג'נס פיטר מורטנסן, מומחה לפסולת בחברה הדנית לשמירת טבע.
לכבות את האש
נסיגה משריפת אשפה כרוכה בעלויות גדולות. רבים מהמפעלים מומנו בהלוואה בערבות ונמצאים בבעלות עיריות מקומיות."הממשלה בדרך לפירוק תחום הפסולת העירונית, שבעשור האחרון הבטיחה את מיון הפסולת ומחזור הפסולת של הדנים באופן מתמיד", אמר מאדס ג'ייקובסן,
יו"ר איגוד הפסולת הדנית. "תסתכל על ההיסטוריה שלנו – עדיף שחזור אנרגיה מאשר תפירת חורים",אמר. "אם אנחנו רוצים לסגור משרפות, עלינו להיות מוכנים לשנות לחלוטין את אורח החיים שלנו ואת הדרך שבה אנו מעצבים מוצרים".
קלאוס בוג'קוב מוגנסן, המנהל הטכני של מרכז האנרגיה מאבג'רג בהולסטברו, כינה זאת "דילמה שטנית". ניתן לראות את הנושאים בבירור בבורנהולם, אי דני בים הבלטי. יש בו את מפעל השריפה הקטן ביותר במדינה, שהאי שואף לסגור בשנת 2032, באותה שנה שהוא רוצה להפוך לאי ללא אשפה על ידי שימוש חוזר או מיחזור של כל האשפה שלו.
התוכנית ארוכת הטווח של בורנהולם היא שתקבל את החשמל והחימום שלה מתחנות רוח. בטווח הקצר, החימום המחוזי של האי יכוסה משריפת ביומסה, אך התוכנית ארוכת הטווח היא שהאי יקבל את החשמל והחימום שלו מכוח רוח ימי.
הדילמה הדנית מציעה שיעור למדינות אחרות המבצעות שריפה כדרך להתמודד עם פסולת. שריפה, במיוחד כאשר היא משמשת לייצור חום או חשמל, נתפסת לעתים קרובות כשיפור לעומת השלכת פסולת למזבלות – שם היא פולטת מתאן ויכולה לדלוף כימיקלים רעילים – או לשלוח אותה למדינות מתפתחות שבהן יש מעט פיקוח על מה שקורה לה.
אבל קשה יותר להצדיק את המערכת הזו כאשר מיחזור הפך לנפוץ ומדינות מתמקדות בצמצום פליטת גזי החממה. "אין סיבה להסתפק בטכנולוגיה כאשר מה שיש לך כבר טוב יותר", בהתייחסו למיחזור, אמר ג'נס נילסן, מנהל חברת הפסולת של בורנהולם. "אז אם אין לך כיום מפעלי שריפה, כדאי שתתחיל במיחזור".
