דמיינו את עצמכם יושבים בחוף לבן, הים שקט ושומעים רק את האדוות מלחכות את החוף. דולפין קופץ בים, שחף קורא מעל הראש, וילדים בונים ארמון בחול. יום מושלם. ולפתע, משום מקום, מגיעה משאית ומרוקנת ערמה של פלסטיק לתוך המים. בין רגע הים מתמלא בבקבוקים, כוסות חד פעמיות, קשיות ושקיות. ואחרי דקה מגיעה עוד משאית. הפלסטיק מתפזר במים וליד הילדים נוחתים פקקים ובדלי סיגריות.
נשמע כמו סיוט, נכון? לצערנו, זה לא סתם חלום רע. זאת המציאות. בכל דקה, מגיעה לים כמות פלסטיק השווה למטען של משאית. ולא רק לים. הפלסטיק הקל, מתפזר בקלות בסביבה שלנו. שקיות שהושארו בחוץ, מעופפות ונתקעות בענפי עצים. ציוד חקלאי זנוח מתפזר בסביבה. שאריות פיקניקים גולשות לערוצי נחלים. והפלסטיק אף פעם לא נעלם. הוא מתפרק לפלסטיק יותר ויותר קטן, המכונה 'מיקרופלסטיק'
והוא חודר לכל מקום. לים, לאדמה, למים שאנחנו שותים ולמזון שאנחנו אוכלים. כשליש מדגי המאכל באנגליה כבר מכילים מיקרופלסטיק ברקמות שלהם. בלבנון נמצא מיקרופלסטיק ב-90% מדגימות מי הברז.
עידן הפלסטיק
אין ספק שאנחנו חיים בעידן הפלסטיק, וזה מה שהארכיאולוגים מהעתיד יימצאו כאן. תסתכלו סביבכם ותספרו כמה פלסטיק יש סביבכם: המחשב שאתם קוראים דרכו את הבלוג הזה, הריהוט שלכם, חלקים במכונית שאתם נוסעים בה, השקעים והמפסקים בקיר… המחיר הזול שלו, הגמישות שלו שמאפשרת ליצור כמעט כל מוצר בכל צורה והמשקל הקל שלו, הופכים אותו לנוח לשימוש. אבל הפלסטיק, שללא ספק מקל על חיינו בצורה
משמעותית, הוא חרב פיפיות, שעוד לא למדנו איך להשתמש בה במינון הנכון. וזה בא בעיקר לידי ביטוי כשמדובר בפלסטיק חד פעמי.
יש כמובן המון יתרון לשימוש במוצרי פלסטיק חד פעמיים, שחלקם אפילו מצילים חיים. למשל, השימוש בכלי ניתוח חד פעמיים מפלסטיק, הפחית משמעותית את אחוזי המוות מזיהום אחרי ניתוח. אבל הפלסטיק החד פעמי כבר לגמרי עבר מההכרחי לפינוק. אני לא אשכח איך הזדעזתי לפני 20 שנה, כשהוזמנו לארוחת שבת אצל דודה דתיה, שהגישה לנו את הארוחה בצלחות פלסטיק לבנות (אז עוד לא היו הכלים המפונפנים שיש היום), והסבירה לנו שזה במקום לשטוף כלים בשבת. ומאז המצב רק החמיר, הכלים נעשו הרבה יותר דקוריטיביים (יותר יקרים, מכילים יותר פלסטיק ועדיין נזרקים לפח אחרי שימוש אחד), חנויות של כלים חד פעמיים נפתחות בכל ישוב, ובכל אירוע שמשתתפים בו יותר מ-5, או שמתקיים מחוץ לבית (גם בחצר הפרטית), משתמשים בכלים חד פעמיים. והמצב עוד יותר גרוע בפיקניקים ובילויים אחרים בטבע, שבהם לא משתמשים בסט אחד של כלים, כי מי זוכר באיזו כוס הוא שתה לפני חמש דקות, ואז נזרקות לפח (במקרה הטוב, במקרה הרע נשארות בטבע) ערמות אינסופיות של צלחות וכוסות חד פעמיות.
וזה רק החד פעמי בבית. כשיוצאים לבלות עם הילדים (בעיקר עכשיו בחופש הגדול) החגיגה גדלה. יוצאים לסרט – פופקורן וקולה: הכלי של הפופקורן והכוס הם מקרטון מצופה פלסטיק (כן, כן, הרי כוס נייר לא באמת יכולה להחזיק נוזלים אם היא לא מצופה פלסטיק), ויש את המכסה של השתיה והקש. מוזיאון – לפחות כוס ברד (או שתיים): כוס וקש. חוף הים – שתייה קלה וגלידה: בקבוק ואריזה. ואם אוכלים בקניון:
סרויס שלם של פלסטיק ועוד הקערות של הרטבים.
אז מה עושים?
קודם כל צריך להבין את הבעיה. בבדיקות שערכתי בחופי הים במסגרת עבודת הדוקטורט שלי, 90% מהפסולת שנמצאה היא פלסטיק. 50% הם פלסטיק חד פעמי: כלים חד פעמיים (כוסות, צלחות וסכו"ם) מהווים 20% מכלל הפסולת בחופי הים, עטיפות מזון ופקקי בקבוקים 20%, בקבוקים וקשים 10%, (שימו לב, עוד לא דיברנו על בדלי סיגריה ושקיות). פרטי הפסולת האלה מושארים בחופים על ידי נופשים, אבל לא רק.
חלקם הושארו במקומות אחרים, יותר בפנים הארץ, והתעופפו ברוח או שנסחפו מנחלים בעת שטפונות. חלקם מגיעים בניקוז מהערים הקרובות לים, וחלקם אפילו מגיע ממזבלות. והפלסטיק החד פעמי לא עוזב את הסביבה.הוא נשאר בה, צף במים או שוקע. מתפרק בשמש ומפעילות הגלים לפלסטיק יותר קטן – למיקרופלסטיק, שיכול כבר להגיע לכל מקום. וכמובן שכל זה לא קורה רק בשפת הים, אלא בכל מקום.
וגם הפלסטיק שהושלך לפח או למיחזור אין פתרון קסם, ונדרשים תהליכים רבים למחזר אותו או להעלים אותו.
אודות הכותבת:
גליה פסטרנק, מומחית לזיהום ים ופסולת ימית. מבצעת מחקר בנושא הפסולת הימית בחופי הים התיכון של ישראל במסגרת דוקטורט באוניברסיטת חיפה, ופעילה להפחתת שימוש בפלסטיק.
